ערעור על החלטתו של ביהמ"ש לתעבורה שלא לפסול עצמו מלדון בתיק-נדחה

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופטת נ' פראג-לבוא) מיום 25.9.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בפל 1150/05.   

1.       נגד המערער הוגש בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירות תעבורה של נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. ביום 23.11.2006 התקיים דיון בעניינו של המערער, שבמסגרתו נחקר עד התביעה. ביום 27.11.2006, לאחר שקיבל המערער את פרוטוקול הדיון האמור, פנה בא-כוח המערער לבית המשפט בבקשה לתיקון הפרוטוקול. בבקשה נטען, כי קטע שלם ומהותי מחקירתו של עד התביעה נשמט מהפרוטוקול, ולפיכך הפרוטוקול טעון תיקון והשלמה. בהחלטת בית המשפט מיום 5.12.2006 הורה בית המשפט, כי ייערך ניסיון מחודש לאתר בפרוטוקול השמור במערכת הממוחשבת של בית המשפט את הקטע שנטען כי הושמט מהגרסה המודפסת שנשלחה למערער. ביום 28.3.2007 לאחר שכשל הניסיון למצוא את הקטע האמור, קבע בית המשפט, כי הפרוטוקול יוותר על כנו. רק אז הצהיר המערער, כי הדיון מיום 23.11.2006 הוקלט על ידיו מבלי רשות, וכי טענתו בדבר השמטת קטעים מהפרוטוקול התבססה על תוכן ההקלטה. ביום 29.4.2007 הגיש בא-כוח המערער בקשה חוזרת לתיקון הפרוטוקול, שאליה צורף תמליל ההקלטה. ביום 27.6.2007 דחה בית המשפט את בקשתו. בהחלטתו הבהיר בית המשפט, כי החליט שלא לשמוע את ההקלטה, היות שהמערער ערך אותה ללא רשות והסתיר את דבר קיומה מבית המשפט עד לדחיית בקשתו ביום 28.3.2007. לפיכך, שב וקבע בית המשפט כי הפרוטוקול יוותר על כנו.

ביום 25.9.2007 הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. הבקשה הוגשה, לפי הנטען, בעקבות ההחלטה האמורה מיום 27.6.2007. בבקשת הפסלות שב המערער וטען, כי נשמטו מהפרוטוקול נשוא בקשת התיקון קטעים מהותיים, שחסרונם פוגע ביכולתו להתגונן כראוי במשפטו. לטענת המערער, החלטתו של בית המשפט להותיר את הפרוטוקול על כנו ולהימנע משמיעת ההקלטה מלמדת על משוא פנים מובהק בדרך ניהול המשפט. המערער מדגיש, כי עילת הפסלות הנטענת אינה נובעת מכך שהפרוטוקול לא תוקן, אלא צומחת מהטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה לדחות את בקשת התיקון. לטענתו, דחיית בקשתו לתיקון הפרוטוקול והימנעותו של בית המשפט מלהאזין להקלטת הדיון מגלות כוונה ברורה להרשיעו, אשר גובשה טרם שמיעת כלל הראיות וטרם בחינת משקלן. לפיכך, לשיטתו, יש בהחלטה זו כדי הבעת עמדה נחרצת ו"נעולה" מצד בית המשפט באשר להליך שלפניו. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. נקבע, כי ההחלטה בדבר תיקון הפרוטוקול אינה מקימה כל חשש למשוא פנים, שכן היא מפורטת ומנומקת וניכר כי התקבלה מטעמים ענייניים. בית המשפט הוסיף, כי לו רצה המערער להשיג על ההחלטה האמורה, היה עליו לעשות זאת בדרך של ערעור ולא בטענת פסלות. לפיכך, נדחתה בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

2.       בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות. מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי יש לדחות את הערעור, שכן ההחלטה שלא לתקן את הפרוטוקול הינה החלטה עניינית ומנומקת, שאינה מקימה כל חשש למשוא פנים.

3.       דין הערעור להידחות. החלטת בית המשפט קמא מיום 27.6.2007 לפיה נדחתה בקשתו של המערער לתיקון הפרוטוקול הינה החלטה דיונית. הדרך להתמודד עמה הינה באמצעות הגשת ערעור בתום ההליך בהתאם לסדרי הדין, ולא באמצעות בקשת פסלות וערעור פסלות (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006); ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 9.6.2005); ע"א 11543/05 דגן נ' לוכסמבורג תרופות בע"מ (לא פורסם, 19.7.2006)). זאת ועוד, בדחיית הבקשה לתיקון הפרוטוקול אין כדי להקים עילת פסלות כלשהי. על מנת לפסול בית משפט מלדון בהליך, יש להראות כי יש בהחלטותיו משום "משחק מכור", המעיד כי השופט אינו פתוח לשכנוע (יגאל מרזל דיני פסלות שופט, בעמ' 175). במקרה שלפניי אין יסוד לטענה, כי ההחלטה שקיבל בית המשפט בעניינו של המערער מקימה עילת פסלות ומעוררת אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. אמנם בראייתו של המערער מתעורר חשש, כי דחיית בקשתו לתיקון הפרוטוקול מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה הינו חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות.

          אשר על כן, הערעור נדחה.

          ניתן היום, כ"ז בשבט התשס"ח (3.2.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: